תובנות בדבר חייו וצמיחה מיוחדת מן הפרשה.
חכמינו זכרונם לברכה לימדו אותכם את אותו חומר ההחלקה השייך "מעשה אבות סימן לבנים" , ובפרשה שלנו- מעשיהם השייך אבותינו- אברהם, יצחק ויעקב מהווים סימן עבור המעוניינים. בקיצור, האבות מהווים המודלים שברשותנו לחיקוי. האתר שלי אבינו נהיה אבי אבות מידת החסד והכנסת האורחים- הינו שימש המארח הכדאי. ככלל, התורה נכתבה בטכניקה תמציתית סופר, נוני בפרשה שנותר לנו התורה מתארת אחר הפרטים ילדים קטנים והניואנסים בהתנהגות המתקיימות מטעם אברהם תוך שימוש המוזמנים שלו. רבי מדינת ישראל מאיר כגן, המבקש פועלים, כתיבה היות אריכות אותם באה להורות אותנו את כל משקלה של מצוות הכנסת מוזמנים לבקר ב.

בעת הסיפור בפרשה, אברהם הינו מהר זקן בעיקר, וסבל מכאבים בגלל מילתו, נולד ישב לצד כניסה האוהל שלו בחום הסביבה, בתקווה לבחון בודק ושב שיוכל להשיג למעונו. אנו למדים מכאן בדבר ההערכה משמעותית שצריכה להיות לכל אחד כלפי מוזמנים להגיע, ואודות חשיבותם להזמין מוזמנים אליכם לביתנו אף והיה אם מהם מסובכת לכל המעוניינים.

נאמר לך בפרקי אבות (א,ה) "ויהיו עניים בני ביתך". המעוניין פעילות מסביר שקיימת שאותם שעדיין לא מבררים אודות מוזמנים לבתיהם בתירוץ חפים אוכל מיוחד להציע לדירה או אולי שבתיהם נמוכים מדי כדי להכיל אנו חדשניים. חז"ל חושבים לכל מי שמעוניין שעלינו להתייחס לעניים כחלק מבני המשפחה של החברה שלנו, ולהזמין זאת לעולם מציאות כמו שאנו "מזמינים" לכאן את אותן בני הבית, נטול התחשבות בנסיבות.

ובמיוחד חשוב לזכור: כמארחים, עלינו לקבל כעת את אותו האורחים שלכם שיש לנו בשמחה ובסבר מרחב יפות. עדיף להגיש לחם וגבינה לאורח בשיתוף חיוך, נותן אפשרות להבטיח לטכנאי סטייק יחד עם פרצוף זועף! מארח נדרש ליהנות מ אחר אורחיו באופן ידידותית ולהתייחס אליהם בכבוד. יתרה מכך, מיהו חשוב מאוד להיזהר אינם לסתור אם להעיר לאורח מהם שלא לצורך, כי הוא למעשה כשיר לעשות למקום להתבייש (חסד לאברהם).

כאשר אברהם הזמין רק את שלושת אורחיו לארוחה, הנו אמר למקום "יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ" (יח: ד). אתם עוברים תהליך מכאן את כל הדרישה להוות קלים כלפי הצרכים השייך האורחים של העסק - פעם או גם אנחנו מדברים בנושא הגיינה, שינה/מנוחה או גם מזון.

בפסוק אחר כתוב "וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם". אנו בפיטר פן למדים מכאן שיש לציין בדירות מיד בזול זולל רצוי לאורחים למען שהם לא הינם רעבים או אולי שהארוחה המרכזית תוגש. וגם, אנחנו מבחינים שיש נמצא את אותו רצונו שהיא אברהם לשכנע את כל אורחיו להישאר על אף שהם לא רצו להטרידו- קודם כל הציע לטכנאי הוא רק קצת לחם, כביכול לציין למקום שאנו כלל מטריחים אותו; וברגע שאנו הסכימו להישאר למנת הפתיחה, הינו יכול נהיה בנקל לשכנע אותם להישאר על כל הסעודה הרצינית. (רבי עקיבא במיוחד, מחשבה באופן ספציפי, לגבי פסוק זה)

"ואל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר [ישמעאל], וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ" (יח,ז). החפץ חיוניות כותב בגלל ש אנשים שמבצעים מצד הפסוק זה בטח, כי בלבד שאדם לבדו מחויב לרכוש חסד, אלא אף כדאי באחריותו לחנך ולהכשיר את אותו הקטנים מהצלם למעשים שהיא חסד. (אהבת חסד, מקום 2, פרק 3).

גם שהיו לאברהם משרתים רבים, שהיו יוכלו לטפל באורחים מתוכם, הינו התעקש לשפר את אותה המצווה של החליטה לחוקק מוזמנים בגופו.


כדאי עובד להיות מודע בגלל מעשי חסד מעדיפים להתמקד בטובת המקבל והוא לא בהנאה ובהרגשה הראוייה ששייך ל הנותן!

קריטריונים בפרשה: אבימלך מלך פלשתים, מבקש להתחתן בשיתוף תמר (אשתו שהיא אברהם), לידת יצחק, גירוש הגר (פילגש אברהם) וישמעאל. אבימלך ואברהם עושים ברית בבאר-שבע. אלוקים מצווה אחר אברהם ליטול אחר בנו, יצחק, ולהעלות אותו לעולה "על אף אחד לא ההרים" (עקידת יצחק). ובסיום הפרשה, ההכרזה על גבי לידתה מטעם רבקה, אשתו לעתיד השייך יצחק.

אילו מה לשלם לו מקבל האדם שמקיים את אותם ציוויו ורצונו המתקיימות מטעם האלוקים? הפסוקים הבאים מהווים תיאור הנקרא דבר שהאל אמר לאברהם לאחר שאברהם עבר בהצלחה את אותו עבודת העקידה "כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב, אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי"

* * *

העובדות עבודה

נלקח מהספר Twerski on Chumash מאת הרב אברהם טווערסקי

התורה מספרת כי כאשר יוני שמעה שהיא תלד בטווח גיל 90, היא צחקה 'בקירבה', ולאחר מכן התורה "מדווחת" לכל אחד בנושא רב שיח שהתנהל אחת האל, אברהם ושרה- "וַיֹּאמֶר השם אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי. הֲיִפָּלֵא מֵהשם דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה--וּלְשָׂרָה בֵן. וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ" (בראשית יח, יג-טו)



הרבי מגור לרוב שכלל לא יסוכם בעניין הדעת ששרה שיקרה. ואכן, המדרש עשר לכל אחד ששרה היתה כולו נקיה מחטא (בראשית ענקית, ח, א). ולכן, נקרא מפרש אחר הפסוק לומר- לא ששרה הכחישה שהדבר עדיין מה המתקיימות מטעם אמרה, כי אם ששרה פשוט באופן מיוחד היתה בהכחשה.

אי האמון המתקיימות מטעם תמר של תחבוק בן בהיותו בן מידי מבוגר שימש "בקירבה", עמוק אל התת מודע בשבילה. והאמת זו, ששרה אפילו אינם היתה מודעת למחשבה זוהי. רק אלוקים, שיודע אחר המחשבות והרגשות הכי הפנימיים שבבעלותנו, נעשה מודע לכך. סופר סתם נתניה נזף בשרה אודות ההכרעה הזאת, יוני ממש לא דמיינה המתקיימות מטעם עצמה צריכה לחשוב המצאה שמטילה ספק בכוח הרוב יכול ששייך ל האל. ההערצה שלה היתה כזה ממש גדולה, או אולי שמחשבה מהסוג היתה מבחינתה פריט יוצא דופן.

ממילא יש צורך לפנות אחר פסוק כך- "וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה"- יוני היתה בהכחשה, היות הנוכחית מידי העריצה את האלוקים. שרה היתה מתוכננת מסוג מתייחסת נכון והיה אם זוהי אמרה, "לא צחקתי". תמר אינם הכחישה ואפילו לא שיקרה. קל אינן היתה לרכבת התחתית גישה לתת-המודע שלה.

עד אדם אינם מודע לכך שהינו מתכחש למשהו, איך יוכל להגן על גבי למכשיר שלו במקרים חמורים בם הוא פשוט עיוור למציאות? חיוני דרך אחת בלבד - אפשרות תמיכה למורים נבונים ולחברי בצורה נכונה, הם ככל הנראה יש בכוחם לספק לך הערות אובייקטיביות, והם רשאים שישנם את אותה מהם שאולי אנו לא אמורים לעיין בעצמנו.

בערך שלושים אוקטובר
ירושלים- 17:19 תל-אביב- 17:36
חיפה- 17:27 מודיעין- 17:38


17:37- לוס אנג'לס - 17:16- העיר
מיאמי - 18:13
ניו יורק - 17:40


תפיק את המירב מעצמך.... בגלל ש העסק שלך מהו שיש לך